דרום אפריקה היא אחת ממדינות היין החשובות ביותר בחצי הכדור הדרומי בפרט ובעולם החדש בכלל. המתיישבים ההולנדים נטעו על אדמתה את הגפנים הראשונות כבר ב,1650- וכשהוסר חרם הסחר הבין-לאומי מעל תוצרתה בעקבות שחרורו של נלסון מנדלה ב1990- וסיום שלטון האפרטהייד, היא החלה סוף סוף לקבל את ההכרה שלה היא ראויה. עם יותר מ350- שנים של עשיית יין, רבים מתייחסים לדרום אפריקה כאל הגשר שבין ׳העולם הישן׳ )מדינות אירופה( ובין ׳העולם החדש׳ )צ׳ילה, אוסטרליה, ניו זילנד, ארצות הברית וכד׳(. באמצעות ביטוי ערכי זה הבדילו עצמם היקבים המודרניים מ׳העולם החדש׳ מאותו עולם יין מסורתי ו׳מיושן׳ לטעמם. חמושים בטכנולוגיה מתקדמת, בסטנדרטים סניטריים ובגישה תעשייתית הם קראו תיגר על הגישה החקלאית, הלא-מדעית, של כפרי אירופה. הכרמים ניטעו בעיקר באזורים חמים המאפשרים ייצור יין ללא בעיות שנה אחר שנה, ובעוד באירופה קידשו את ׳יכולת ההתיישנות׳ )Longevity )של היין, יינני קליפורניה עמדו על ה׳שתיות׳ )Drinkability )שלו. כך הומר הערך החשוב בעולם היין הישן בערך חדש: היין צריך להיות מוכן לשתייה מיד בצאתו לשוק, בניגוד ליינות בורדו או ברולו אשר לרוב אפשר היה ליהנות מהם רק מקץ כעשור. השינוי לא היה רק באופן עשיית היין: יקבי העולם החדש אימצו גישה שיווקית בהירה אשר פישטה את המורכבות האירופית של אזורי יין מוגנים ומוגדרים )אפלסיונים( ושיטות סיווג. הם קראו ליינות בשם זן הענבים והסירו מהתווית כל פרט מידע בלתי נהיר או כזה שמניח ידע מוקדם. יקב קנונקופ )׳גבעת התותח׳(, קרוי על שם תותח מן המאה ה,17- שהיה מודיע על כניסת אוניות סחר הולנדיות לנמל. היקב נחשב לאחד מחלוצי הפינוטאז׳ ומהבולטים והמצליחים בשימוש איכותי בו. הוא הוקם אמנם רק בשנות ה90- על הגבעות של הרי סימונסברג, בין סטלנבוש ופאארל, כשחזר הסחר והגיעה סוף סוף שעתם היפה של יקבי האיכות, אך האחוזה עצמה נוסדה כבר קודם, על כרמים שהיו קיימים כבר בשנות ה70-׳, אלא שעד אז זו מכרה את מיטב ענבי הפינוטאז׳ שלה לקואופרטיבים. רוב היקבים של דרום אפריקה מרוכזים באזורי היין העיקריים, סטלנבוש ופאארל, לא רחוק מהעיר קייפ טאון, באזור ההררי של הקייפ המערבי. נקודת מפגש זו של האוקיינוסים ההודי והאטלנטי, שנחשבה בטעות לנקודה הדרומית ביותר ביבשת, מוכרת לכם אולי בשם הישן והציורי ׳כף התקווה הטובה׳. הכרמים לא רחוקים יותר מ- 150 ק״מ מאחד מהימים, ורובם נהנים מהשפעתם האקלימית הממתנת, למשל מרוח ה״קייפ דוקטור״ הקרירה. היא נושבת כמעט קבוע, שומרת על בריאות הפרי, ומאפשרת לצמצם את הצורך בחומרי הדברה. הגפנים נטועות במגוון סוגי קרקעות באזורי מיקרו אקלים מובחנים, על מפנים משתנים של הרים ועמקים. כך נוצרות אפשרויות טרואר שמתאימות היטב לזנים השונים, בהם שנין בלאן )18% מהכרמים(, קברנה סוביניון, מרלו, שיראז, שרדונה, פינו נואר ועוד. אך זן הדגל המפורסם ביותר של דרום אפריקה נקרא פינוטאז׳, והוא הכלאה מקומית שנעשתה כבר ב1925- בין פינו נואר וסנסו, שקיבל שם משום מה את השם הרמיטאז׳, ומהלחמה זו קיבל הזן את שמו. זהו זן עבה קליפה עם צימוח מהיר וחזק, שאם לא מרסנים אותו נותן יבול רב. שמו הטוב נפגע מאד בתקופה ארוכה בה קואופרטיבים שלטו בשוק היין באופן מוחלט. הם ניצלו את הפינוטאז׳ כסוס עבודה והפיקו ממנו יין עבור השוק המקומי, כשהם מכוונים לכמות יבול גדולה ככל האפשר, בלי כל התייחסות לאיכות. אולם, יקב קנונקופ הפגין לאורך השנים אמונה גדולה בזן והוכיח את הפוטנציאל שלו עם עשרות יינות מרשימים לאורך השנים ,כאמור מאז הפינוטאז׳ 1989 האגדי שלו. היקב גם מחזיק עדיין בכרמים היסטוריים הוותיקים ביותר בקייפ, בהדליית גביע, הגדלים ללא השקיה, מהם מייצרים את יין ה׳בלאק לייבל׳ של היקב. היום היקב מתמחה בעיקר ביינות אדומים ומטפח 1200 דונם, אשר למעלה ממחציתם נטועים בפינוטאז׳. יתר הכרמים נטועים בזני בורדו שמתאימים נהדר להבשלה הארוכה שמתאפשרת באזור הזה בו מתקיים שילוב של ימי קיץ בהירים ורוח אוקיינית צוננת.